חשיש צהוב צהוב ** ושומני אל-עריש ,סיני
יאסו חברותא
שאתקדם לנושא ?כן,כן,כולם בייחד.
יש להתרווח בכסא להכין מאנצ'ס,זה סיפור,לא סיפורון,יאלה דון רוני שחרר,מספיק בירבורים,יאלה,יאלה שדר כבר,מה אתה חושב כולם בראש של סאטיבה כמוך ***
שנת 1970 אחיכם חייל,מופרע אמיתי,משרת כנהג תובלה בבסיס קסטינה (קירית מאלכי) טרבל מייקר אמיתי.יום שישי מסדר המפקד,כל המשאיות ערוכות על המגרש כמו סרגל,אתם יודעים,במסדר מנקים את הכלים (כלי הרכב בדומה לבדיקת רובים).אחיכם יושב בצל,והצינגלות מעלות עשן,יש לנו מפקד מחלקה ,אבל אני המפקד האמיתי,ולא מפחד,אלא מכבוד ומנועם הליכותי,כולם
למעשה שפוטים שלי מרצון כמובן (גרופיס),מי שמתפנה וגמר עבודתו פונה אלי "דון רוני,לעשות משהו בשבילך",אני עונה"כן תסתלבט קצת על השמשות ,והמראות צד","סבבא" הוא עונה לי,והשני מבלי אומר לוקח שואב אבק ןהופ הקבינה נקיה ,בא אחר"אפשר להיצטרף לישיבה ? "(ואנוכי בחיי לא הדחתי אחר לשימוש)" לא מתאים עניתי,אתה תשב,יבוא עוד אחד ישב ואז מה ?השבתנו את המחלקה נאקסט טיים,אחרי המסדר".ובקיצור חברותא מחלקה 11 לתפארת מדינת ישראל.ל מ"מ היה ברור,לדון רוני לא מסדרים סידור עבודה למרחקים גדולים,ולא סיפוחים (סיפוח משמעו הצמדה ליחידה בשטח), דון רוני מקבל סידור עבודה רק עם בה"ד 12 עם הבננות (חיילות).יאמי איזה ימים אלה היו,כל ערב היו מתיצבות אצלי בבסיס לפחות 2-3 כוסיות לחגיגה מתמשכת.כל החיילים בבסיס לנים במבנה בעל 20 מיטות ורק אני יש לי חדר אחורי פרטי בצמוד לנשקיה.אני מספר בינתיים רק על היופי,והטוב,אך דעו לכם שהיו לי אין ספור קפיצות של מצ"ח ז..ן לא פראייר אחיכם,כלום לא תופשים,פעם פרצו לחדר והוא אפוף עשן,"איפה החשיש"אומר השוטר הצבאי"איזה חשיש בראש שלך"אני עונה,"אז מה העשן הזה ?"אני עונה"הבאתה צינצנת תכניס את העשן לצינצנת שיהיו לך ראיות"חה,חה חמור השוטר "תבוא איתי" באתי לא עובר שעתיים מחזירים אותי כמו בטקסי חזרה לבסיס.הקצין ממצ"ח אומר לו לשוטר"מצאתה משהו אם לו תן לו ללכת","לא,לא חביבי לא הולך לשום מקום"עניתי,"מאיפה שלקחתה אותי לשם תחזיר אותי"וכך היה .ובקיצור חברותא,רס"ר הבסיס ,מפקד הבסיס כולם דיברו על ליבי "תפסיק דון רוני זה צבא לא קארחאנה".ולבסוף הוזמנתי לשיחה רצינית עם מפקד הבסיס יחד עם מפקד המחלקה שלי(11) וקיבלתי הצעה שהיתה טובה לכל הצדדים והסכמתי.מה ההצעה ? חלוקת קרח למוצבים בקו בר-לב (מי שזוכר ומכיר) אמרתי לעצמי,נילך נסתלבט קצת בסיני,יהיה טוב נישאר,לא טוב זורק להם את משאית הקירור ועולה צפונה בלי חשבון.
חברותא וכמו בכל סיפורי הקודמים והבאים אני סיפרתי סיפור רקע מקדים וקצר,וכעת לנושא העיקרי*קיבלתי חופש שבוע ימים הביתה כצופר' על הסכמתי (כי אף פעם אני לא מסכים,רבולציונרי),איזה ביתה איזה בטיח יום בבית היתארגנתי,אני חולה צבא יום נפקדות אחד לא היה לי בכל תקופת השירות (שירות מלא 3 שנים +דפוק כמה חודשים).והופ אני במחלקה ,איפה הצו סיפוח רוצה לרדת דרומה מייד",מפקד המחלקה מרים טלפון ומשנה לאיזה נהג שהיה בסיפוח את הנתיב ,ומסדר לי טרמפ לאל-עריש,שם הבסיס הקבוע שלי ומשם יוצא עמוס עם בלוקים קרח,מי שלא הבין,בלוקים קרח,כי בזמנו לא היה מקררים בבסיסים הקידמיים הנושקים לתעלת סואץ,והמקררים היו בצורת ארגזים מאורכים עם סגירה,שוברים את הקרח ומפזרים בארגז,ושמים את מוצרי המזון עליהם וביניהם, וכך שומרים על טריותם.הגענו לקראת ערב לאל-עריש,אני מיתייצב אצל השליש,והוא אומר לי "סיפרו לי עלייך ,מקווה שלא ניתקל"רק אמר לי ככה על המקום היסתובבתי "שכח ממני אמרתי,עלי לא מאימים","לא תשמע,תבין,אתה חשוב לנו,יש צורך לספק את הקרח לאנשים בקו הקידמי חם מאד "וכל מיני סיפורי סבתא,והוא ,והוא,והוא העדיף להגיע איתי להבנה.קיבלתי חדר ממוזג מאוררים) ומלא תמונות של בחורות עירומות (זה היה חדר של שפשפנים,ואני ברוך השם ניגמלתי מזה עוד בגיל 16).דבר ראשון יצרתי קשר עם הטבח וביררתי את המניון,והודעתיו חד וחלק ,כשאני חוזר בצהרים מקו חלוקה ,אני מצפה שאחרי המיקלחת הארוחה שלי תהיה מוכנה וחמה,יס סר,חמוד היה הטבח (תימני יואל שמו ,ואומנם הוא הואיל).אין לי צורך להסביר לכם שהגעתי לאל-עריש יחד עם התותח האישי שלי ואם הדובדבן (חשיש לבנוני משובח ,שהיה נפוץ באותה תקופה והיה מוחתם בחותמת חיצונית בציור של ענבים,וכיתוב ערבי האומר"דיר באלק על החאלק ,משמעו *שמור על עצמך*.בוקר טוב אל-עריש קיבלתי השכמה מהרס"ר הנחמד שהראה לי את הכלי שלי (משאית הקירור) ואמר לי שהוא צמוד אליי על מנת לתדרך אותי,היכן אני מעמיס את בלוקי הקרח ואת קו החלוקה."נחמד וטוב אבל קפה הכנתה לי?"שאלתי,נדלק הרס"ר,"שמע פה זה לא קסטינה,תעשה את העבודה שלך (קו חלוקה) ותזדיין לי מהעניים",הבנתי לליבו,חוצפן היתי ועוד היום ארוך ולא רציתי לקלקל סימפטיה ויחסים,"טוב טוב תירגע,מה אני לא זכאי לארוחת בוקר או קפה של בוקר לפתיחתו של יום","או,או ככה הדיבור שלך יותר טוב טוראי דון רוני והתחיל חיוך בינינו,ואני מניע את משאית הקירור ויוצאים לדרך .הגענו לבית החרושת לקרח לקחתי רוורס כהנחיתו ,ובני דודינו העמיסו את המקרר תוך כ שלושת רבעי שעה היתי עמוס בבלוקי קרח.יצאנו בשאטה דרומה ,ולא האמנתי עד כמה אני נחוץ לאחיי החיילים,בכל בסיס קבע או זמני נתנו לנו כבוד של מלכים,ואז גם שמתי לב שאני האיש הכי מצונן במדבר הלוהט הזה,מסכנים היו חילינו,עם הדגמ"ח,פ"קל,תד"ל על גבם ,ובקיצור סיבוב החלוקה לקח כ5 שעות שכלל חלוקה גם למוצבים הקידמים שעל גדות התעלה.ב 2 בצהרים הינו חזרה באל-עריש.שיהיה בריא יואל הוא רץ אלי עם קנקן מיץ פטל,,תשתה דון רוני תשתה" נשמה טובה.מקלחת אוכל וצנחתי לשינה מותש מהחום.7 בערב אני קם כאריה צעיר קפה קטן הלכתי לאיזה פינה 4-5 יריות בתותח שלי אני מסודר ויצאתי להכיר את שאר תושבי הבסיס 6 במספר ,אהלן,אהלן"אתה איש הקרח נעים מאד נעים מאד ,חברה נחמדים,ושרופים מהשמש.עליתי לבוש אזרחי על הפרייבט שלי (משאית הקירור) ויצאתי לסיבוב אל-ערישה,היה נחמד,ויתר מנחמד,אחרי עוד 2-3 יריות בתותח,היגעתי לחוף הים יש מסעדת דגים היתישבתי במסעדה,בגרוש וחצי אכלתי דגים משהו,משהו וסלט ירקות קצוץ קטן קטן קינחתי בלימונדה וסימנתי לי את השולחן המועדף לפעם הבאה.ככה עברו עוד יומיים שלושה תפסתי את מהלך הקו, מי ראשון ומי אחרון ולמעשה המיומנות שלי קיצרה את זמן החלוקה (אוי הסיפור עוד ארוך אני זקוק לתידלוק חברותא ולכן למענכם ולמעני 2-3 יריות מהסאן סיטי סטאר שלי,אוהו כמה שהחיים יפים) כן איפה הינו,אה ניהיה לי זמן חופשי והתחלתי לטייל באל-עריש ולחפש מצב להסתדר,איזה חילצ'יק מה 6 קלט אותי,ונפל עלי "בוא נעשן,בוא נעשן"הבן יונה מעשן והולך להתרחץ,מעשן והולך לאכול,אז מה בטח הסוטול עף לו,והוא נופל עלי כל רגע ,עשיתי מעשה טיפשי נגסתי בגוש הדובדוב שלי ונתתי לו גוש יפה ואמרתי"תרפה ממני או אני קורא למישטרה,
נוצר אצלי מצב של מצוקה וליפני שיגמר לי צריך להתחדש.פניתי לעיר וחיפשתי לא כמו טיפש ,אלא היה אחד שכל פעם שהיתי עובר עם המשאית דרכו (חנות שעונים,הוא שען) היה מנופנף לי לשלום,עצרתי לידו אותו ערב,"מארחאבה","אהלן וסאהלן"השיב"תפדל חוש גועה"אמר וחיוך רחב יושב עליו.נכנסתי פטפטת קצרה (אני דובר ערבית) והוא ואני בפרייבט שלי נוסעים לביתו,האיש איסמעיל שמו חשש מזמן איכה (מילדות) הוא נותן צעקה ו 2 דלתות ענקיות כ 3-4 מטר גובה נפתחות לרווחה ואיסמעיל מדריך אותי לקחת רוורס ,משאית הקירור נכנסת לחצרו הדלתות נסגרו,והיה כי לא בא אל קירבו,לא ניראתי חיצונית סבבא,למה החוק הצבאי אומר שלחיילים אסור ליצור מגע עם המקומיים.עלינו למעלה למרפסת,איזה אויר טוב, ישר הבן שלו ילד בן 10 הדליק גחלים והאש בערה ,ואיסמעיל התחיל לברור ולנקות את הטומבק (טבק נרגילות) ורחץ את הנרגילה ,ויאלה עשן כחלחל עלה לאויר ,חתמתי קבע,לא קסטינה ולא חאנטריש אני פה מה רע לי ?אוהבים אותי ,זקוקים לי ,ומכבדים אותי ,אוכל יש ,מה עוד צריך הבן אדם.עישנתי,היתפוצצתי,מסטול טיחה,"סאלאמט אחויה איסמעיל אשופק בוקרה","חאטרק" ענה לי.ולמחרת שוב"כיפ חאלק","שוקרן תפדל" והנרגילה גר,גר,גר,מבעבעת,סוכר הכל טוב,טעים,נעים,והחיים יפים עישנו סבבא להתראות לילה טוב ואני לדרכי,חזרה לבסיס לשינה.אמרתי לכם החיים יפים שבו בנוח חברותא
המצב עומד להשתנות.שבועיים חלומים עברו על עבדכם,ואת אותו בוקר שאספר עליו לא אשכח לעולם ולכל חיי.יצאתי לדרך לקו חלוקה,פה ושם חילקתי אני מתקרב לכיון פורט סעיד בקרבת התעלה ראבק לא היתי מוכן אני שומע פלופ כזה ועוד אחד ועוד פלופ מסתכל קדימה בכיון הנסיעה אלוהים מול הפרצוף שלי כ50 מטר לפניי הבזק אור חזק אלוהים אני בתוך הפגזה,בתחילה לא הבנתי מה הרעש הזה הפלופים המיתגברים עוד פלופ מצד ימין על הדיונה החול מותץ,אז הבנתי שאני מטווח,מה עושים קדימה או רוורס אין לי מקום להסתובב ולברוח הכל חולות,זחלתי מתחת למשאית ובקיצור חולצתי ע"י קצין מהגיזרה שקיבל דיוח אוירי שאיש הקרח במצוקה והוא מטווח.בואו נעזוב את עינין חלוקת הקרח כי עדין הסיפור באמצע הדרך,ונחזור לאיסמעיל.בקיצור כל יום אחרי הצהרים איסמעיל ו דון רוני יושבים ומנרגלים על המרפסת,איסמעיל הציע שאם אוכל להשיג לו מנות קרב (חמישיות) הוא יכול להביא תמורתם משהו משובח ,משובח דחילק מה שאנחנו מעשנים זה פצצה מה יש יותר משובח מזה איסמעיל קרץ לי ואמר אתה צעיר ולא משופשף מספיק ,הרמתי את הכפפה ורצתי ליואל זוכרים יואל הטבח "יואל תן לי מהר 10 חמישיות מנות קרב","למה מה קרה ?"בלי שאלות פתח את הארון בלי דיבורים"קיבלתי מבוקשי וחזרתי לאיסמעיל,גם איסמעיל היה זריז לא פחות ממני ותוך זמן קצר חזר עם פח מרובע כזה כמו של הגבינות הבולגריות שבלמעלה מכסה עגול,והוא מחייך מאוזן לאוזן"אש הדה"אמרתי"חאליק סאקט הדה טבעת אל מאלכ" (תהיה בשקט זה שייך למלכים) ענה לי בחיוך ממזרי,תפס בידו מברג והתחיל לפתוח את המכסה כמו שפותחים קופסאות צבע,רק הוא פתח את המכסה,יאחביבי,יאחביבי איזה רייח,איזה צבע,צהוב,צהוב"חוש,חוש"(כנס,כנס)הוא אומר לי שלחתי יד וחפנתי בידי גוש צהבהב,אלוהים מחיי לא ראיתי דבר כזה איזה חשיש ,ודביק שלא יאמן אני הופך את היד הנאפס דבוק לידי ולא נופל,מה זה שומני אין לי מילים לתאר אותו.התחלתי לשיר"אלוהים שלי רציתי שתדע,שזו שמחה,שמחה גדולה"ויאלה לעבודה בוא נבדוק מה הוא אומר בתוך הנרגילה ואת תגובת הקופסא שלי.וואו איזה טעם וריח כשהוא נשרף,שם בכיס הקטן את הדובדבן הלבנוני שחשבתי למשובח,למרות שגם הצהוב הנ"ל לבנוני,איסמעיל אמר שהפחים האלה מיועדים במקור לחצר המלוכה הסעודית,והסביר לי שהם לא מעשנים את זה ,אלא לא תאמינו,יש להם חדר סגור עם איורור קטן לחמצן ושם יש מנגל ,ואם מישהו מהם רוצה לעלות על סאטלה אז השויש (משרת) שלהם זורק גוש של כ 50 גרם לאש העשן מתפשט בחדר והם פשוט יושבים ונושמים את האויר הממסטל,איזה מותרות יש לבני המלוכה,ומאז אחיכם נהיה שפוט של הצהוב הזהוב הזה,רק הראש בעננים ,ואשליות רבות
(ניסים סרוסי) וחלומות נעימים היו מנת חלקי באל-עריש בואכה קו הביצורים ,קו בר-לב.
חץ נוסף בתמצית פגע בכם ,מקווה שוב שנהנתם לקרוא, ומצב הרוח בגילגול כלפי מעלה סטלנים .נשתמע בחץ נוסף,אליכם,
כשתבוא העת לכך
הליגליזציה בדרך
וטוב שבעת הזאת מאפשרים לאנשים חולים להעזר בתרופת ה-מריפואנה.
שלכם-ואיתכם
דון רוני סטאר-הסיפור שלא ניגמר.
חג שמח
יאסו חברותא
יש להתרווח בכסא להכין מאנצ'ס,זה סיפור,לא סיפורון,יאלה דון רוני שחרר,מספיק בירבורים,יאלה,יאלה שדר כבר,מה אתה חושב כולם בראש של סאטיבה כמוך ***
שנת 1970 אחיכם חייל,מופרע אמיתי,משרת כנהג תובלה בבסיס קסטינה (קירית מאלכי) טרבל מייקר אמיתי.יום שישי מסדר המפקד,כל המשאיות ערוכות על המגרש כמו סרגל,אתם יודעים,במסדר מנקים את הכלים (כלי הרכב בדומה לבדיקת רובים).אחיכם יושב בצל,והצינגלות מעלות עשן,יש לנו מפקד מחלקה ,אבל אני המפקד האמיתי,ולא מפחד,אלא מכבוד ומנועם הליכותי,כולם
למעשה שפוטים שלי מרצון כמובן (גרופיס),מי שמתפנה וגמר עבודתו פונה אלי "דון רוני,לעשות משהו בשבילך",אני עונה"כן תסתלבט קצת על השמשות ,והמראות צד","סבבא" הוא עונה לי,והשני מבלי אומר לוקח שואב אבק ןהופ הקבינה נקיה ,בא אחר"אפשר להיצטרף לישיבה ? "(ואנוכי בחיי לא הדחתי אחר לשימוש)" לא מתאים עניתי,אתה תשב,יבוא עוד אחד ישב ואז מה ?השבתנו את המחלקה נאקסט טיים,אחרי המסדר".ובקיצור חברותא מחלקה 11 לתפארת מדינת ישראל.ל מ"מ היה ברור,לדון רוני לא מסדרים סידור עבודה למרחקים גדולים,ולא סיפוחים (סיפוח משמעו הצמדה ליחידה בשטח), דון רוני מקבל סידור עבודה רק עם בה"ד 12 עם הבננות (חיילות).יאמי איזה ימים אלה היו,כל ערב היו מתיצבות אצלי בבסיס לפחות 2-3 כוסיות לחגיגה מתמשכת.כל החיילים בבסיס לנים במבנה בעל 20 מיטות ורק אני יש לי חדר אחורי פרטי בצמוד לנשקיה.אני מספר בינתיים רק על היופי,והטוב,אך דעו לכם שהיו לי אין ספור קפיצות של מצ"ח ז..ן לא פראייר אחיכם,כלום לא תופשים,פעם פרצו לחדר והוא אפוף עשן,"איפה החשיש"אומר השוטר הצבאי"איזה חשיש בראש שלך"אני עונה,"אז מה העשן הזה ?"אני עונה"הבאתה צינצנת תכניס את העשן לצינצנת שיהיו לך ראיות"חה,חה חמור השוטר "תבוא איתי" באתי לא עובר שעתיים מחזירים אותי כמו בטקסי חזרה לבסיס.הקצין ממצ"ח אומר לו לשוטר"מצאתה משהו אם לו תן לו ללכת","לא,לא חביבי לא הולך לשום מקום"עניתי,"מאיפה שלקחתה אותי לשם תחזיר אותי"וכך היה .ובקיצור חברותא,רס"ר הבסיס ,מפקד הבסיס כולם דיברו על ליבי "תפסיק דון רוני זה צבא לא קארחאנה".ולבסוף הוזמנתי לשיחה רצינית עם מפקד הבסיס יחד עם מפקד המחלקה שלי(11) וקיבלתי הצעה שהיתה טובה לכל הצדדים והסכמתי.מה ההצעה ? חלוקת קרח למוצבים בקו בר-לב (מי שזוכר ומכיר) אמרתי לעצמי,נילך נסתלבט קצת בסיני,יהיה טוב נישאר,לא טוב זורק להם את משאית הקירור ועולה צפונה בלי חשבון.
חברותא וכמו בכל סיפורי הקודמים והבאים אני סיפרתי סיפור רקע מקדים וקצר,וכעת לנושא העיקרי*קיבלתי חופש שבוע ימים הביתה כצופר' על הסכמתי (כי אף פעם אני לא מסכים,רבולציונרי),איזה ביתה איזה בטיח יום בבית היתארגנתי,אני חולה צבא יום נפקדות אחד לא היה לי בכל תקופת השירות (שירות מלא 3 שנים +דפוק כמה חודשים).והופ אני במחלקה ,איפה הצו סיפוח רוצה לרדת דרומה מייד",מפקד המחלקה מרים טלפון ומשנה לאיזה נהג שהיה בסיפוח את הנתיב ,ומסדר לי טרמפ לאל-עריש,שם הבסיס הקבוע שלי ומשם יוצא עמוס עם בלוקים קרח,מי שלא הבין,בלוקים קרח,כי בזמנו לא היה מקררים בבסיסים הקידמיים הנושקים לתעלת סואץ,והמקררים היו בצורת ארגזים מאורכים עם סגירה,שוברים את הקרח ומפזרים בארגז,ושמים את מוצרי המזון עליהם וביניהם, וכך שומרים על טריותם.הגענו לקראת ערב לאל-עריש,אני מיתייצב אצל השליש,והוא אומר לי "סיפרו לי עלייך ,מקווה שלא ניתקל"רק אמר לי ככה על המקום היסתובבתי "שכח ממני אמרתי,עלי לא מאימים","לא תשמע,תבין,אתה חשוב לנו,יש צורך לספק את הקרח לאנשים בקו הקידמי חם מאד "וכל מיני סיפורי סבתא,והוא ,והוא,והוא העדיף להגיע איתי להבנה.קיבלתי חדר ממוזג מאוררים) ומלא תמונות של בחורות עירומות (זה היה חדר של שפשפנים,ואני ברוך השם ניגמלתי מזה עוד בגיל 16).דבר ראשון יצרתי קשר עם הטבח וביררתי את המניון,והודעתיו חד וחלק ,כשאני חוזר בצהרים מקו חלוקה ,אני מצפה שאחרי המיקלחת הארוחה שלי תהיה מוכנה וחמה,יס סר,חמוד היה הטבח (תימני יואל שמו ,ואומנם הוא הואיל).אין לי צורך להסביר לכם שהגעתי לאל-עריש יחד עם התותח האישי שלי ואם הדובדבן (חשיש לבנוני משובח ,שהיה נפוץ באותה תקופה והיה מוחתם בחותמת חיצונית בציור של ענבים,וכיתוב ערבי האומר"דיר באלק על החאלק ,משמעו *שמור על עצמך*.בוקר טוב אל-עריש קיבלתי השכמה מהרס"ר הנחמד שהראה לי את הכלי שלי (משאית הקירור) ואמר לי שהוא צמוד אליי על מנת לתדרך אותי,היכן אני מעמיס את בלוקי הקרח ואת קו החלוקה."נחמד וטוב אבל קפה הכנתה לי?"שאלתי,נדלק הרס"ר,"שמע פה זה לא קסטינה,תעשה את העבודה שלך (קו חלוקה) ותזדיין לי מהעניים",הבנתי לליבו,חוצפן היתי ועוד היום ארוך ולא רציתי לקלקל סימפטיה ויחסים,"טוב טוב תירגע,מה אני לא זכאי לארוחת בוקר או קפה של בוקר לפתיחתו של יום","או,או ככה הדיבור שלך יותר טוב טוראי דון רוני והתחיל חיוך בינינו,ואני מניע את משאית הקירור ויוצאים לדרך .הגענו לבית החרושת לקרח לקחתי רוורס כהנחיתו ,ובני דודינו העמיסו את המקרר תוך כ שלושת רבעי שעה היתי עמוס בבלוקי קרח.יצאנו בשאטה דרומה ,ולא האמנתי עד כמה אני נחוץ לאחיי החיילים,בכל בסיס קבע או זמני נתנו לנו כבוד של מלכים,ואז גם שמתי לב שאני האיש הכי מצונן במדבר הלוהט הזה,מסכנים היו חילינו,עם הדגמ"ח,פ"קל,תד"ל על גבם ,ובקיצור סיבוב החלוקה לקח כ5 שעות שכלל חלוקה גם למוצבים הקידמים שעל גדות התעלה.ב 2 בצהרים הינו חזרה באל-עריש.שיהיה בריא יואל הוא רץ אלי עם קנקן מיץ פטל,,תשתה דון רוני תשתה" נשמה טובה.מקלחת אוכל וצנחתי לשינה מותש מהחום.7 בערב אני קם כאריה צעיר קפה קטן הלכתי לאיזה פינה 4-5 יריות בתותח שלי אני מסודר ויצאתי להכיר את שאר תושבי הבסיס 6 במספר ,אהלן,אהלן"אתה איש הקרח נעים מאד נעים מאד ,חברה נחמדים,ושרופים מהשמש.עליתי לבוש אזרחי על הפרייבט שלי (משאית הקירור) ויצאתי לסיבוב אל-ערישה,היה נחמד,ויתר מנחמד,אחרי עוד 2-3 יריות בתותח,היגעתי לחוף הים יש מסעדת דגים היתישבתי במסעדה,בגרוש וחצי אכלתי דגים משהו,משהו וסלט ירקות קצוץ קטן קטן קינחתי בלימונדה וסימנתי לי את השולחן המועדף לפעם הבאה.ככה עברו עוד יומיים שלושה תפסתי את מהלך הקו, מי ראשון ומי אחרון ולמעשה המיומנות שלי קיצרה את זמן החלוקה (אוי הסיפור עוד ארוך אני זקוק לתידלוק חברותא ולכן למענכם ולמעני 2-3 יריות מהסאן סיטי סטאר שלי,אוהו כמה שהחיים יפים) כן איפה הינו,אה ניהיה לי זמן חופשי והתחלתי לטייל באל-עריש ולחפש מצב להסתדר,איזה חילצ'יק מה 6 קלט אותי,ונפל עלי "בוא נעשן,בוא נעשן"הבן יונה מעשן והולך להתרחץ,מעשן והולך לאכול,אז מה בטח הסוטול עף לו,והוא נופל עלי כל רגע ,עשיתי מעשה טיפשי נגסתי בגוש הדובדוב שלי ונתתי לו גוש יפה ואמרתי"תרפה ממני או אני קורא למישטרה,
(ניסים סרוסי) וחלומות נעימים היו מנת חלקי באל-עריש בואכה קו הביצורים ,קו בר-לב.
חץ נוסף בתמצית פגע בכם ,מקווה שוב שנהנתם לקרוא, ומצב הרוח בגילגול כלפי מעלה סטלנים .נשתמע בחץ נוסף,אליכם,
כשתבוא העת לכך
הליגליזציה בדרך
וטוב שבעת הזאת מאפשרים לאנשים חולים להעזר בתרופת ה-מריפואנה.
שלכם-ואיתכם
דון רוני סטאר-הסיפור שלא ניגמר.
חג שמח
Last edited:
